עכשיו אני ישמע לכם כמו סופר נני (מיכל דליות) ואומר לכם בצורה הכי פשוטה שזה מתחיל מגיל מוקדם. כאשר יש קשר ישיר וטוב עם הילדים הם יספרו לכם הכל. לפעמיים דברים שלא תרצו לשמוע וצריך להגיב בצורה הנכונה, אחרת לא יספרו לכם כלום, גם לא על האיש שהציעה לכם כסף וירטואלי ברובלוקס בתמורה למספר הטלפון שלהם ו תמונות חושפניות. במידה ואתם מפחדים להראות כאילו אתם חודרים להם לפרטיות את האלטרנטיבה הרבה יותר מבוסכת למי שלא מבין במחשבים ואינטרנט. 

1. חפשו בעזרת מושג המפתח Parental Control כלים שונים למניעת חשיפה של ילדים לחומרים מיניים ולבקרה עליהם.
2. קבעו פילטרים לצמצום הסיכון לקבלת תוצאות המכילות חומרים למבוגרים, כולל פורנוגרפיה, בעזרת מנועי חיפוש כגון Google, Yahoo ו-Bing.
3. קבעו את רמת הפרטיות של המשתמש בהגדרת החשבון באתרי מדיה חברתית פופולריים כגון YouTube ופייסבוק.
4. עקבו אחר הפעילות של הילדים באינטרנט בעזרת אפליקציות ייעודיות לטלפונים חכמים ולטאבלטים.
5. השתמשו באפליקציות ובשירותים לסינון תכנים שמציעים ספקי אינטרנט באתרים שלהם.
6. מנעו Pop Ups (חלונות צצים) בהגדרות הדפדפן, לצמצום האפשרויות שהקטינים יגיעו לתוכן בלתי רצוי.
7. דאגו שהמחשב יהיה במקום מרכזי בבית.
8. הקפידו שהטלפון או הטאבלט יישארו בלילה מחוץ לחדר הילדים.
9. הגיעו עם הילדים להסכמה לגבי האתרים והאפליקציות המתאימים להם ועל היקף זמן הגלישה.
10. הסבירו לקטינים את ממד אובדן השליטה ברשת: ברגע שלחצו על כפתור “שלח”, אין דרך חזור, לא ניתן למחוק את התוכן מהרשת והתפוצה של התמונה/סרטון כבר לא בשליטתם.
11. הנחו את הקטינים להימנע מהזנת פרטים אישיים ומזהים בפרופיל וממסירתם בשיחות.
12. הורו לילדים לא להיפגש עם מישהו שהכירו ברשת, ודאי שלא בלי אישור הורים.
13. למדו את הילדים כי זהויות ברשת יכולות להיות שקריות והורו להם לא לפתוח הודעות, מיילים, קישורים וכו’ מאנשים שאינם מכירים.